דצמבר 1992 התגייס לצהל. כבוגר פנימייה צבאית הועלה עם גיוסו לדרגת רב"ט
והוצב לשרת ביחידה נבחרת בחטיבת גולני, פלוגת עורב.

כשנה וחצי שירת ביחידה זו. הוא לקח חלק בפעולות נועזות, עליהן נודע להוריו רק אחרי שנפל. במהלך שירותו נשלח לקורסים מקצועיים מתקדמים, הצטיין בהם והועלה לדרגת סמל. הוא היה מועמד לקורס קצינים.
ביום כה' בתמוז תשנ"ד (4.7.1994) נפל בקרב בלבנון.

בן תשע עשרה וחצי היה בנופלו.
לאחר מותו הועלה לדרגת סמ"ר.

הוא הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית-העלמין באשקלון.

השאיר אחריו הורים, שני אחים חננאל ואבשלום ואחות אריאלה ידידה.

לזכרו הוכנס ספר תורה בבית-הכנסת בו נהג להתפלל עם משפחתו.

אבשלום אחיו, בהספדו, סיפר כי אביחי שאף משחר ילדותו לתרום למדינה וצעדו הראשון היה בהצטרפו לפנימייה הצבאית אור עציון גאה היה כשקיבל את כנפי הצניחה ומאושר היה כשחבש את הכומתה החומה של חטיבת גולני.

במכתב תנחומים למשפחתו כתב עליו הרמטכל אהוד ברק: שמעיה אביחי נהרג מירי מחבלים לעבר מוצב ריחן. הוא היה מפקד צוות עורב בגולני ותואר על ידי מפקדיו כחייל אחראי, שהיווה דוגמא ומופת לחבריו, היה בוגר בנפשו ובעל אמונה, שאף לצאת לקורס קצינים ותרם רבות לצוות ולפלוגה.

מפקד חטיבת גולני כתב עליו:

אביחי התגייס לצבא לאחר שסיים את לימודיו בפנימייה הצבאית אור עציון.
בזכות הידע הצבאי שרכש, בגרותו ואמונתו בצדקת הדרך, הפך לדוגמה ומופת לחבריו לצוות מיד עם הגעתו לפלוגה. תרומתו הייתה נדבך חשוב מאוד לאורך מסלול האימונים המפרך, בדרך להכשרת לוחמי פלוגת העורב. שמחת החיים של אביחי, החיוך שלא מש מפניו גם ברגעים הקשים, היה חומר דבק חברתי לחיילי הפלוגה והפכו למרכז החיים החברתיים בצוות ובפלוגה. אביחי היה מיועד לצאת לקורס קצינים במערך חיל הרגלים. שאיפתו הייתה להיות מפקד מחלקה בעורב, לגדל טירונים ולהופכם ללוחמים ברוח גולני, לוחמים הראויים לחבוש את הכומתה החומה, אותה אהב כל-כך. ביום התקפת המחבלים היה אביחי קשר מפקד פלוגה. תחת אש כבדה רץ לחגור את ציודיו ונפגע בפגז.

אין ספק שהאומץ של אביחי יכול ללמד אותנו המון.
במותו, ציווה לנו את החיים.
יהי זכרו ברוך