בן למרים ואליעזר
נולד באופירה וגדל בירושלים
שירת בסיירת גולני
נפל בפעילות מבצעית בלבנון

בתאריך ז' בכסלו תשנ"ט 25.11.1998
נקבר בבית העלמין הצבאי בהר הרצל
הותיר אחריו הורים, ו-4 אחים

בן 22 בנופלו

--------------------
קורות חייו
אוריאל נולד באופירה. שם, בנוף הפראי של מרחבי המדבר והים, בילה את שנות ילדותו,
ומתקופה זו ינק את אהבתו לטבע, לטיולים ולים. בשנת 1982, עם חתימת הסכם השלום עם מצרים, עברה המשפחה להתגורר בגבעת זאב הסמוכה לירושלים ואוריאל החל את לימודיו במקום. בכיתה ד' עבר ללמוד בבית-ספר ממלכתי-דתי בשכונת רמות בירושלים, המשיך לקריית הנוער בירושלים ומכיתה ט' עד סיום התיכון למד בפנימיה הצבאית לפיקוד-אור עציון. כבר בבית-הספר היסודי הביע אוריאל את רצונו ללמוד בפנימייה צבאית, ואכן בתקופת לימודיו באור עציון עוצבה אישיותו הרוחנית והצבאית, ושם החל את דרכו לקראת היותו מפקד בצבא. בפנימייה נחשב לרוח החיה של פלוגת משואות, שבה למד, היוזם, המארגן והמלכד את כולם. ינון, חברו לפנימייה, סיפר כשהדבקנו לך את הכינוי מלך זה כל כך התאים לך, כי היית בן אדם מיוחד במינו שידע להתייחס ולדאוג קודם כל לסובבים אותו ואחר-כך לעצמו. הקו שהנחה אותך היה קודם כולם ואחר-כך אני. מצד שני, היית ראשון לכל משימה ולכל אחריות

מגיל צעיר היה אוריאל אידיאליסט, בכל דבר שעשה הביא לידי ביטוי את אמונתו בשילוב בין תורה, ארץ ועם. בדרשת הבר-מצווה שלו נשא דברים אודות שלושת יסודות הנצח שעברו בין  הדורות, ושאותם ירש ממשפחתו - תורת ישראל, שעל ברכיה התחנך, ארץ-ישראל, שבה נולד, ועם ישראל, שהוא גאה להשתייך אליו

אוריאל הנער היה תמיד פעיל בקהילה. הוא הדריך בסניפי בני עקיבא בגבעת זאב ובשכונת רמות, וכן סייע בניהול בית-הכנסת דרכי נועם שבו היה פעיל גם אביו.

בחודש נובמבר 1995 התגייס אוריאל לצה"ל. הוא הצליח, לאחר שהתעקש ועמד על דעתו,להתקבל לגיבוש לסיירת גולני

בהמתנה לגיבוש המיוחל עבד במטבח - ולא היה מאושר ממנו, העיקר להצטרף ליחידה המובחרת. אוריאל עבר בהצלחה את הגיבוש ואת מסלול הלוחם, ובמהלך המסלול אף הצליח, עם חבר לצוות, לרשום שיא בניווט על שמם - הם גמאו מרחק של 25 ק"מ בפחות מארבע שעות וחצי

מפקדו, אסי, סיפר: אוריאל לא נפל, ולו בדבר אחד, משאר הלוחמים בצוות. תושייה, מהירות, זריזות, כוח, תבונה עמוקה, וכל זאת מתוך אהבה, אחווה, שלום ורעות לכל הסובבים אותו. את אוריאל מעולם לא שמעתי מרים קולו או רב עם אחד מבני הצוות... והוא הלך והתפתח, גדל והתחזק פיזית ונפשית.

במרס 1998, בסיום הקורס, אמר אוריאל לא בכדי נבחרנו להיות קצינים, נבחרנו לחנך,
אנחנו ראויים לכך, נשנה את המדינה הזאת אם נרצה או לא נרצה...
אוריאל מונה לפקד על מחלקת הסיור בגדוד 51 של חטיבת גולני כקצין, האמין ביכולתו
להשפיע על חייליו להיות טובים יותר, הן ברמה המקצועית והן ברמה האנושית

לפני כל יציאה לחופשה היה מדבר עם חייליו על סובלנות ודרך ארץ, הכיר את בעיותיהם האישיות ואף דאג, כשהיה צורך בכך, לסדר עבודה לחיילים בחופשה כדי שיוכלו לחסוך מעט כסף.
סיוון, חייל של אוריאל: נטעת בנו את אהבת הארץ שלך, את הסבלנות שלך, את החיוך שלך - תמיד ידעת לחייך, גם כשהמצב קשה. אתה גרמת לי להבין מהי דמות המפקד. ידעת להעניש כשצריך, אבל תמיד הייתה לך דאגה לפרט, והכי חשוב - תמיד ידעת להקשיב לכל בעיה.
ואכן, המחלקה של אוריאל הייתה למחלקה המצטיינת בגדוד, ובקיץ 1998 זכתה במקום
הראשון בבוחן חטיבתי. אוריאל וחייליו שירתו בקו בחברון, ומשם עלו ללבנון

את חוויותיו בשירות אהב להנציח בצילומי וידאו רבים, ששמר בביתו.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.
ביום ז' בכסלו תשנ"ט (25.11.1998) נפל אוריאל בקרב בלבנון

הוא יצא בראש חייליו למארב באזור ואדי כרוש, סמוך לכפר מרכבה בדרום לבנון, ובדרך הופעלו נגד הכוח כמה מטעני חבלה. איתו נהרג סמר ניצן בלדרן

מפקד הפלוגה סיפר בהספדו לאוריאל: רציתי שתדע שהכוח תיפקד מצוין בהכנות, בתרגולות, בתחקיר ובאירוע. פעלתם נכון, פרסת את הכוח נכון ומנעת אירוע הרבה יותר חמור וכואב. רציתי שתדע שהמפקד נמדד בתפקוד הכוח בהיעדרו. גם אחרי מותך הכוח תיפקד מצוין... אם היית יכול להביט מהצד על הדברים, היה בך סיפוק על כל מה שבנית בחודשים שפיקדת על המחלקה