צחי, נולד בירושלים בכ"ז בסיוון תשכ"ו (15.06.1966). ילדותו עברה בשכונת קריית היובל, ומגיל תשע לערך בשכונת צמרת הבירה בירושלים. צחי למד בבית הספר היסודי "דוגמא לבנים" בירושלים, ואת לימודיו התיכוניים עשה בפנימיה הצבאית "אור עציון", במחזור הראשון. במהלך תקופת הלימודים ואחריה היה פעיל בתנועת בני-עקיבא, בסניף "שנרא", כחניך ולימים כמדריך אהוב ונערץ.

-

צחי התגייס לצבא ושירת בחיל השריון. הוא עבר מסלול רגיל של שריונאי, בהמשך סיים קורס קצינים וקורס מפקדי פלוגות בהצלחה ושירת בתפקידים שונים. צחי אהב מאוד את שירותו הצבאי, הן בסדיר והן במילואים. בשירותו הצבאי באו לידי ביטוי כשרונותיו הכריזמטיים, המנהיגותיים וההסתגלותיים - יצירת קשרים עם אנשים ברמות שונות ומרקע שונה. צחי אהב ורדף צדק, אהב לתת ולעזור לזולת. תכונות אלו סייעו לו רבות כמפקד בתחום המנהיגות והמקצועיות.

תפקידו האחרון בצבא, בשירות המילואים, היה מפקד פלוגת שריון. צחי גיבש פלוגה עם הווי יחודי, בעלת מוטיבציה גבוהה במיוחד. אחד הדברים הבולטים שאפיינו אותו היה היכולת לגשר בין אנשים מקבוצות שונות וממעמדים שונים. היכולת להיות דמות מפתח בתחום הדתי לאומי, כדמות שאיתה אפשר לשוחח ולערוך דיאלוג נוקב, ברור, ענייני ונעים.

לאחר שירותו הצבאי למד צחי ב"אורט סינגלובסקי" לימודי חשמל לתואר הנדסאי. צחי אהב מאוד את הלימודים ואת החברים איתם למד. הוא למד בחברה חילונית בתל אביב, ושם הצליח ליצור קבוצת לימוד מיוחדת במינה, שהייתה מתכנסת רבות בדירת החדר של צחי ללמידה משותפת. בכל למידה משותפת כזו היו החברים מכינים ארוחה, ובכל ארוחה נהג להעביר מסר עיוני תורני לפי האקטואליה של אותו זמן: אם זה דבר תורה מפרשת השבוע, או אירועים מיוחדים כמו חגים וימי צום. צחי הופתע לא פעם מהצימאון שהרגיש מחבריו, לדעת עוד ועוד.

בסיום הלימודים חזר לירושלים והשתלב בעבודה עם אביו, כקבלן לעבודות חשמל ולימים כמנהל אחזקה במפעל בגן הטכנולוגי במלחה, ירושלים.

ביום ירושלים תשנ"ג (1993) צחי נישא לאוסנת. תאריך מיוחד זה היה מושלם מבחינתו, להעלות את ירושלים על ראש שמחתו. בשנים הבאות נולדו בניו תמיר ואיתן. צחי אהב מאוד את ילדיו, והמוטו לחינוכם היה חינוך לתורה ולמצוות אהבת האדם והארץ בדרך של שמחה ואהבה. הוא השקיע חשיבה רבה כיצד להביא אותם לאהבת המצוות ולעשייתן מתוך אמונה עמוקה. צחי, בעל קול חם ומיוחד, גם אהב מאוד לשיר וחינך את בניו לשירה וריקודים.

בשנת תשנ"ט עברה המשפחה להתגורר בקיבוץ ראש צורים שבגוש עציון, במטרה לשלב חיי קהילה איכותיים ואידיאולוגיה של יישוב ארץ ישראל. צחי אכן מצא את מקומו בראש צורים, ותכנן להקים את בית הקבע של המשפחה במקום.

בערב יום ראשון י"ט בשבט תשס"א (11.02.2001) נרצח צחי על-ידי מחבלים פלסטינאים בכביש המנהרות, המוליך מירושלים לגוש עציון, כשחזר במכוניתו מהעבודה לביתו.

צחי היה בן 35 במותו, הותיר הורים, אחים, אישה ושני ילדים. הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין בגבעת שאול בירושלים.

לאחר מותו של צחי משפחתו הדפיסה וחילקה אלפי עותקים ממכתב שכתב לאחיו הצעיר, גבי, לרגל גיוסו בשנת 1989. המכתב שצחי כתב, שכותרתו "להיות חייל דתי", הודפס בצמוד ל"תפילת הדרך". כך כתב:

"לגבי. נכון שהמילים הבאות הן באיזשהו מקום אידיאל, אבל אידיאל זה דבר שצריך לשאוף אליו. אני מאחל לך מכל הלב הצלחה בשירותך הצבאי.

.

להיות חייל דתי:

להתפלל שחרית אחרי לילה לבן, להתפלל ערבית אחרי מסע.

בשעת פנאי ללמוד משנה, גם אם לעתים קורצת לך השינה.

לתת מענה לכל שואל ומברר, להתחזק מכך וח"ו להישבר

לוותר לעתים על ארוחה חמה, לשמור על ערך בשר וחלב.

לדרוש יום יום זמן לתפילה, כי המפקד תמיד שוכח כמה זמן הדרוש לתפילה

לספוג עלבונות של עושי הכללות, להסביר בנחת שאינך זורק אבנים ברמות.

להישמר בקפידה מניבול הפה, מה לעשות, "הכיפה דורשת" שתדבר יפה

לוותר לעתים על סרט או מסיבה, לשמור על ערכים זו סיבה מספיק טובה?!

לא לנסות לשנות את כולם, ולא לתת לכולם לשנות אותך.

לשאת בגאווה את הסיסמה "ציונות דתית", להגשימה ולא להשאירה כאמרה חזונית.'

תשים את השיר בארנק שלך ומדי פעם תקרא אותו ליישר קו עם עצמך. והעיקר! זה מיצוי עצמי מקסימלי

אתה מסוגל להרבה

צחי

.

במותו ציווה לנו את החיים

יהי זכרו ברוך